דלג לתוכן העמוד
עומרי לוי
סמל 

עומרי לוי

בן אפרת ונועם
נפל ביום ו' בחשון תשע"ו (18.10.2015)
מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי שדי חמד

סיפור חייו

בן אפרת ונועם. עומרי נולד בכפר סבא, בבית חולים "מאיר", ביום כ"ט בשבט תשנ"ו (18.2.1996). בן בכור, אח לתאומים: רועי ויובל. עומרי נכד לסבא חיים וסבתא דליה לבית פרנבוק ולסבא אהוד וסבתא יעל לבית לוי.

כשהיה עומרי בן שנה עברה המשפחה למושב שדי חמד הסמוך לכפר סבא. עומרי גדל והתחנך במושב, למד בבית הספר האזורי "בית חינוך ירקון". הוא הרבה לעסוק בספורט, בעיקר שיחק כדורסל, והדריך שנה בתנועת הנוער של בני המושבים.

מוטי דלג'ו, ראש מועצת דרום השרון, סיפר: "בחור מדהים, שהיה אהוד על חבריו ומוריו. מדובר בילד שהוא מלח הארץ, שימש מוקד למשיכת חברים". הורי חבריו אמרו: "הוא היה בחור מצוין, לתפארת". זאב פתאל, יושב ראש ועד שדי חמד, סיפר: "עומרי היה ילד חייכן. מוקף חברים".

בשנת 2012, עת מלאו לעומרי שש עשרה שנים, נפטר אביו נועם מדום לב בעת שטייל עם הכלבה בשבילי המושב. השכנים סיפרו: "לאחר מות האב עומרי היה עמוד התווך של המשפחה... התאומים ממש העריצו אותו, ראו בו דמות אב, הוא היה כתף תומכת וחזקה לאימו, אפרת". האח רועי סיפר: "אני זוכר את עומרי כאח טוב, במיוחד אחרי שאבא נפטר, אז הוא תפס את המקום שלו. הוא היה גם אח וגם אבא".

חברתו עומר כסיף כתבה עליו בפייסבוק: "לא משנה כמה זמן יעבור, תהיה הנסיך שלנו לנצח. כשאני אהיה גדולה ויהיו לי ילדים, אני אספר להם סיפור על נסיך אחד. הנסיך היה יפה תואר, גבוה וחזק, עם עיניים ירוקות בורקות ושיער בצבע דבש. למרות זאת, הנסיך היה צנוע, הוא לפעמים היה שקט, לפעמים ביישן, אבל כולם ידעו שיש לו לב של זהב. הנסיך היה מאוד חזק, הוא היה נלחם בכל הכוח בכל הדרקונים והמפלצות שבאו, וגם כשבאה המפלצת הכי נוראית, הוא הגן על אימא המלכה והנסיכים הקטנים ונלחם בכל הכוח, פשוט, כי ככה הוא היה הנסיך. כולם אהבו את הנסיך, הוא היה מצחיק ושמח..."

עומרי התגייס לצבא ב-16 בנובמבר 2014. הוא שירת בגדוד ברק (12) של חטיבת גולני כלוחם. זאב פתאל סיפר: "עומרי, למרות שסבל מבעיות גב התעקש להתגייס לגולני. היה לו חשוב להתגייס לקרבי. אביו היה דמות מאוד משמעותית בחייו, מפקד פלוגה (מ"פ) במילואים, בצנחנים ועומרי הלך בדרכו, בחר להתגייס לקרבי והיה מאוד מאוד גאה בכך". לאימו אמר עומרי: "אני לא מורעל ולא מת על הצבא כמו אבא, לכן גם לא אהיה קצין, אבל אני צריך לשרת שלוש שנים, אז רק בקרבי ורק בגולני".

אימו סיפרה, כי אמרה לעומרי בסיום מסע הכומתה: "אני בטוחה שאבא כל כך גאה בך, למרות שהוא לא איתנו". והוסיפה: "איזה כיף היה לחבק אותו, להריח את ריח הזיעה שנדף ממנו. הרגשתי כמו טווס, אימא גאה!"

סרן תומר גרינברג, מפקד הפלוגה של עומרי העיד: "בשגרה הוא היה בנאדם שקט ומופנם. הגדולה שלו הייתה מתפרצת ברגעים הקשים במסלול. בשבוע המלחמה ובשטח הוא תמיד הסכים לקחת את החפצים הכבדים שאף אחד לא התנדב לשאת. תמיד היה לו משהו כבד על הגב. הוא היה החבר שאתה רוצה שיהיה לידך בשדה הקרב". והוסיף: "אביו נפטר לפני שלוש שנים מדום לב. לא הרגישו בהכשרה את האחריות הרבה שהייתה לו בבית. הוא לא ביקש שום יחס מיוחד. אפילו כשסבתא רבתא שלו נפטרה הוא לא ניגש אלינו כדי לצאת הביתה, אלא בן דודו פנה בשביל שניהם".

עוז מויאל, חברו סיפר: "היית לוחם פייטר בטירוף, היית סוחב, היית מוביל את המחלקה. אני לא אשכח את הסטירה שהבאת לי אתמול כשאמרתי לך: 'עומרי מתחיל להיות לי קשה פה, אני שוקל לעזוב'. הבטחת לי שאם אני אשאר אתה תהיה איתי בהכול, שאת החרא שאנחנו עוברים פה נעבור ביחד... הבטחת לי שתהיה איתי בתקופה הקשה שלי פה. את מסע הכומתה שלנו אתה יודע שבלעדיך לא הייתי מסיים לעולם, פשוט סחבת אותי קילומטרים כשבכלל שקלתי לעצור ולא להמשיך יותר".

חברו לנשק רב-טוראי דן שטרית סיפר: "במשך שמונה חודשים הוא ישן מעלי... זה היה התפקיד שלי להעיר אותו. תמיד היה לו קשה לקום ואני הייתי משקשק לו את המיטה. עומרי הקפיד למצוא מקומות מהם יוכל לשאוב כוח ותמיד היה מחויך. בתחילת ההכשרה בשבוע של השמירות בבסיס סיפרנו אחד לשני על החיים שלנו. הוא סיפר לי על אביו שנפטר ואני שיתפתי אותו בעלייה שלי לארץ. מאז אותו לילה, בכל פעם שהיה לו קשה ושאלתי אותו איך הוא מתמודד הוא ענה לי: 'אני רואה אנשים כמוך שהגיעו לצה"ל למרות שאין להם פה כלום וזה נותן לי רצון להמשיך'".

ערב נפילתו, עומרי נמנה עם כוחות התגבור שהוקפצו מאימון לאוגדת עזה כדי להתמודד עם הפרות הסדר של הפלסטינים.

רב-טוראי עומרי נפל בפיגוע חבלני בבאר שבע ביום ראשון בערב, אור ל-ו' בחשוון תשע"ו (18.10.2015). עומרי היה בתחנה המרכזית בבאר שבע בדרכו מרופא חזרה אל הבסיס בנחל עוז, סמוך לרצועת עזה. מחבל חמוש באקדח ובסכין ירה לעברו והרגו ולאחר מכן לקח ממנו את נשקו והמשיך לירות לעבר אנשים נוספים שהיו בתחנה. באירוע נרצח גם עובד זר שהיה במקום ונפצעו חיילים ואזרחים נוספים.

בן תשע עשרה בנופלו. עומרי הובא למנוחות בבית העלמין בשדי חמד, לצד אביו. הותיר אחריו אם, אח ואחות. על המצבה כתבה המשפחה: "בעולמנו השארת חותם ונגעת בכולנו. בשבילנו תישאר תמיד 'מלך העולם'". עומרי הועלה לדרגת סמל לאחר נפילתו.

ירדן, בת דודה של עומרי, ספדה: "עכשיו בוודאות אני מאמינה בעולם הבא! אחרת מה הסיבה שהוא לקח אותך ואת אבא ואת יונתן זכרונם לברכה... אני מקווה שהם עוטפים אותך בחיבוקים אין ספור ושהכינו לך ארוחה חמה ושעכשיו אתה מרגיש אהוב. אני לא מפסיקה לבכות עליך, כזה מלאך!"

ספד לעומרי חברו, בן דוד: "אנחנו הולכים ואתה נשאר שם. צנוע כפי שהיית תמיד... לנצח אזכור אותך אחי".

חברו אייל טוגר כתב: "עומרי, חבר, אח... היית דמות להערצה, תמיד תהיה. מלך אחד! אני לא אשכח איך כל לילה היינו צוחקים, איך בשבועות שהיה לכולם קשה היית מרים אותנו, והיינו מסתכלים עליך ורואים בן אדם אגדה. ואם היה כבד היית עוזר, חבר אמיתי, אח אמיתי. היה כואב היית מצחיק, וגם אם זה להיות מבואס היית מתבאס אתנו ביחד. אנחנו לא נשכח בחיים. תמשיך לחזק אותנו מלמעלה. אוהבים אותך, אחי ולא נשכח!"

עוז מויאל, חבר כתב: "אני עוד לא מעכל את זה שאיבדתי חבר, שאני מדבר עליך בלשון עבר ובקושי מעכל את הדמעות והכאב, אבל חייב לציין אותך, כי אתה לא סתם בנאדם... "

דן, חברו סיפר: "אני מרגיש את העובדה שהוא איננו בכל מקום. כבר לא ניתן אחד לשני 'כאפות' של בוקר טוב, כבר לא אוכל להציק לו לסדר את הארון המבולגן שלו, כבר לא אחבק אותו ולא אצחק איתו".

ביוני 2016 כתבה יובל, אחותו של עומרי, בפייסבוק: "אני מסתכלת על מקום יפיפה, חופיה של מקסיקו / שם החול כל כך לבן וחלק שאפשר לשקוע בתוכו / שם הגלים גדולים ומתנפצים בשקט / שם הים שקוף בגווני כחול שמתואמים לשמים כאילו נועדו להשלים אחד את השני / שם אפשר לשבת שעות על המזח מבלי להרגיש / שם הרוח סוחפת / שם אנשים רגועים ושלווים נטולי דאגות / שם משפחות מתחבקות, זוגות מתנשקים, חברות צוחקות. / אני מסתכלת על האנשים האלו נטולי הדאגות, אלה שלא איבדו אח ולא איבדו אבא, אלה שמאושרים באמת ובתמים מבפנים / ובאותה נשימה שנצבט לי הלב / אני גם מאושרת להסתכל על אנשים אלו, הם מחדירים בי תקווה, מזכירים לי ימים שקטים ושלווים / בהם היינו מתחבקים חמישה אנשים / בהם הייתי מאושרת באמת ובתמים מבפנים, בדיוק כמוהם / בהם היו לכולנו תקווה ועתיד / בהם לא הייתי צריכה להביט למעלה, על השמים מעל חופיה של מקסיקו ולקוות / שגם הם מלמעלה מביטים בי".

מורן טל פרנבוק, בת המשפחה, כתבה באוקטובר 2017 בפייסבוק: "עומריקי. לא מצליחים להשלים שאתה שנתיים לא איתנו. מנסים להיאחז בכל דבר אפשרי בשביל להרגיש אותך, מדברים עליך, נזכרים בך, מגיעים לבית העלמין, אבל כלום לא באמת עוזר. כמה קשה, אתה לא מבין עד כמה הכאב הזה בתוכנו יום יום. אין יום שלא מזכיר אותך עומריקי. החגים, הארוחות המשפחתיות, ימי הולדת שלך, היום שבו נרצחת, יום זיכרון, סתם שיר... ילד הלכת לנו. לא הספקת כל מה שתכננת לעשות... ילד יפה שלנו. מבטיחים להיות תמיד בשביל אימא יובל ורועי. נוח עם אבא נועם זכרו לברכה".

בת המשפחה ירדן פרנבוק כתבה בפייסבוק בפברואר 2018: "יש לך היום יום הולדת. איך נעלמה עוד שנה, אז לא נעלמה לה רק שנה, נעלמה שנה וארבעה חודשים.... נכון, זה היום בו הגעת לעולם, היום בו מילאת את כל המשפחה באור אושר ואהבה, אבל בלתי אפשרי לומר את זה גם השנה... אלא היום הכי שחור... אז מה נאחל לך השנה ליום ההולדת? אבל, השנה אני כבר לא יכולה לאחל לך, יש לך יום הולדת ואתה לא כאן. זאת כבר יום הולדת שנייה שלך שאתה לא כאן. גיל עשרים ואחת, אה? איזה גיל זה? גיל החוויות, גיל ההנאות, גיל השחרור שכל כך חיכית לו, אבל לעולם תישאר בן תשע עשרה, הגיל הזה שבו הלכת, הגיל הזה שלא תחזור ממנו".

אחיו, רועי ויובל החליטו להמשיך את דרכו של עומרי, להתגייס לגולני. רועי סיפר: "יש לי רצון להמשיך את הדרך של אחי. אני לא אהיה קרבי, אבל אני רוצה להתגייס לגולני כדי להמשיך אותו. עומרי אהב את גולני, הוא היה מתגאה בשם של גולני. אני רוצה להיות במקום שהוא אהב ולחוות את זה בעצמי". ויובל סיפרה: "אני רוצה להיות חלק מגולני, להיות במקומות שעומרי היה בהם".

בני משפחתו של עומרי הנציחו אותו באמצעות קעקוע משותף שקעקעו על גופם. "עשינו קעקוע של אק"ג בשילוב עם שמו, גם כי הוא הלב שלנו וגם כי שם משפחתו הוא לוי", סיפרה ירדן פרנבוק, בת דודתו. חבריו קעקעו את "העץ של גולני" לזכרו.

ירדן, בת הדודה שלו, גם הקימה את האתר בפייסבוק "עומרי לוי - הלב של כולנו", בו רבים כותבים פוסטים לזכרו ומוצג אלבום של תמונות מחייו והנצחות שנעשו.

לזכרו של עומרי שודרה תכנית בת שעה בערוץ MTV בטלוויזיה ובה שירים שעומרי אהב וקליפים שהכינה המשפחה לזכרו.

באוקטובר 2016, במלאת שנה לנפילת עומרי, הוקמה לזכרו אנדרטה ובה ציור שלו הולך בשביל ישראל. האנדרטה הוקמה בסמוך לאנדרטת הזיכרון לחללי המושב, אשר ניצבת במרכז שדי חמד. כן הוקמה "זולה" - פינת ישיבה הסמוכה לקברו.

עומרי מונצח באתר ההנצחה של חטיבת גולני, בצומת גולני שבצפון הארץ. באתר "גל-עד לזכרם" של גולני יש דף לזכרו ובו קורות חייו ודברי זיכרון.

מקום מנוחתו

עומרי לוי
בן 19 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי שדי חמד
חלקה: 1
שורה: 5
קבר: 2

הדלקת נר לזכר הנופל

רחל גולדנברג(גולדי) הדליק נר לזכר הנופל בתאריך 28/09/2020
יובל היקרה, קראתי והתרגשתי מכתיבתך שהקדשת לעומרי אחיך ז"ל. מחזקת אתכם
רחל גולדנברג(גולדי) הדליק נר לזכר הנופל בתאריך 28/09/2020
ירדן הדליק נר לזכר הנופל בתאריך 27/04/2020
עומרי לוי