ביום רביעי נפתחה במבואת המועצה תערוכה מיוחדת במינה

ביום רביעי נפתחה במבואת המועצה תערוכה מיוחדת במינה. מעבר לציורים המרהיבים, זאת תערוכה שמספרת ״סיפור על בית״.

לידיה אברמסון, בת 95 ממושב צופית, זוכרת עד היום את הבית שבו גדלה בעיירה גלובוק שבבלארוס. את הרחובות, את האסם, את היערות שסבבו אותו.

כשהייתה רק בת עשר וחצי נרצחה משפחתה לנגד עיניה. היא נמלטה לבדה אל היערות, חיה לצד הפרטיזנים, ובשנת 1946 עלתה לישראל בגפה.

אבל הסיפור של לידיה לא נעצר במקום שבו הבית אבד.

הוא ממשיך בבית שהיא בנתה כאן. במשפחה שהקימה. בארבעת ילדיה, בנכדיה, בניניה ובדרך שבה בחרה לחיות.

גם כשהיא מציירת את היער שבו הסתתרה כילדה, בין העצים תמיד חודרת קרן אור. כי זו לידיה. אישה שבחרה בחיים ובתקווה.

לצידה מציגה בתה, דורית, שמציירת את הבית שלה. לצג הנופים והזיכרונות שמרכיבים את החיים שלה.

ובתוך התערוכה נמצא גם ציור של הדור השלישי, הנכדה עדי, שבחרה לצייר דווקא את הבית של סבתא. הבית שבו כל המשפחה מתכנסת. המקום שבו ילדים, נכדים ונינים נפגשים, צוחקים וממשיכים לבנות יחד את אותו הסיפור.

שלושה דורות.

שלוש נשים.

שלושה בתים.

בית שאבד, בית שנבנה ובית שממשיך להתמלא בחיים.

תודה ללידיה, לדורית ולמשפחת אברמסון על הזכות לשתף אותנו בסיפור שלכן דרך הציורים ותודה לאוצרת התערוכה, אורית לוטרינגר, על תערוכה מרגשת שנשארת בלב

מוזמנים ומוזמנות להתרשם.