10.10 הוא יום בריאות הנפש הבינלאומי - אבל אצל רבים זה יום ביומו

10.10 הוא יום בריאות הנפש הבינלאומי

יום בשנה.
אבל אצל רבים זה יום ביומו.
בכל שנה, כל השנה.
זו התמודדות.

להיות מתמודדת נפש זה לחיות בדריכות מתמדת, רכבת ההרים שלעיתים מרגישה כמו צונאמי חיה בתוכי כל הזמן, הכל נפיץ.
הראש עובד בלי סוף, הנפש איתו אך לרוב לא מסונכרנת..

מי שמרגיש את הכאב הגדול ביותר הם הקרובים אלי ואני,
שוב ושוב.

נוטלת תרופות פסיכיאטריות והן עוזרות במה שניתן, השאר, שלעיתים מרגישים כמו הרוב, בלתי ניתנים לשליטה, כמו מחלחלים, משתלטים, מועצמים, ומעצימים רגשות שהם קודם כל נגדי.

אני משתתקת, משותקת, מרגישה מכה ומוכה, עצובה, אז אוכלת, שותקת, ואז עצובה, נמנעת, בודדה..

זה הקצה של הקצה של ההתמודדות שלי עם "הפרעת האישיות הגבולית שלי״.

אומרים לי ובצדק שהמודעות היום עלתה לעולמות הנפש.. "הנה ראית את הפרסומת".. אז כן המאניה דפרסיה שלי מדוברת שם וזה נפלא אך לא מספיק!

הפרעות האישיות למיניהן שהכדורים הפסיכיאטרים לא מטפלים בהן מושתקות, העולם הטיפולי כמעט וחסר אונים לגביהן,
אז תארו לכם כמה בודד זה לחיות איתן.

לקחתי החלטה, קשה, אבל בלתי נמנעת מבחינתי. לדבר את שפת הפרעת האישיות, בזה נוגעת ההרצאה החדשה שלי, עליה עמלתי בעת האחרונה, בין גל לגל.. וכמו כן התערוכה והספר.

כולם מדברים על עולמי כקרן,
אישה, בת זוג, אמא וחברה המתמודדת עם מאניה דפרסיה והפרעת אישיות גבולית.
לא רק ורק,
אלא גם וגם.

בסוף השבוע פתחנו את תערוכת הצילומים הייחודית ״סיפורי נפש״ ושמענו את הרצאתה של קרן רדליך, תושבת המועצה, מרצה ומתמודדת נפש, שרשמה את הדברים המרגשים בפוסט.

התערוכה, אותה לכדה בעדשת מצלמתה מירב גביש, היא מיזם חשוב המעלה את המודעות, מנפץ סטיגמות ומנרמל את השיח על בריאות הנפש. בתערוכה, אותה אצרה אורית לוטרינגר, חושפת קרן בעדינות את נפשה בפנינו.

התערוכה מוצגת במבואת המועצה בחודש הקרוב.