תומר עתיר ועדי שרים הם הסטודנטים שייצגו את דרום השרון במשלחת לעיר התאומה אמנדינגן
תומר עתיר מקיבוץ עינת ועדי שרים מכפר סירקין הם הסטודנטים שנבחרו לייצג את דרום השרון במשלחת לעיר התאומה של המועצה, אמנדינגן בגרמניה. כעת, לאחר שסיימו חודש בו התארחו, למדו באוניברסיטה ויצרו קשרים עם סטודנטים זרים מכל העולם, משתף אותנו תומר בדברים שכתב לסיכום החוויה:
״אולי אלו הנופים של היער השחור, אולי זה האוויר הנקי, אולי השקיעות או האוכל המקומי. משהו שם הרגיש כל כך נכון. בחודש אוגוסט התארחנו, עדי ואני, בעיר התאומה של המועצה בגרמניה, אמנדינגן. התרגשנו כל כך לפגוש את הקהילה המקומית ולראות כמה אנשיה אוהבים, מעריכים ומוקירים את ישראל ואת קשרי הידידות מרובי השנים עם דרום השרון.
ידענו שנתקבל בברכה כאורחי המקום; לא ידענו עד כמה נרגיש כאורחי הכבוד של המחוז. בקבלת הפנים בעירייה, בארוחת הערב שהוזמנו אליה על ידי ראש המחוז, בשיחות עם אנשים ברחוב ובקשר היום-יומי שלנו עם המשפחות המארחות שלנו, תמיד הרגשנו רצויים ותמיד היינו מוקד לעניין. הסברנו על ההבדלים בין קיבוץ למושב, על החיים בארץ, על השירות הצבאי והלימודים שלנו, וגם ניסינו לענות על שאלות קשות בנושא הפוליטיקה הישראלית. אנחנו, בתורנו, שמחנו להכיר מקום חדש עבורנו, לשמוע על ההיסטוריה של הקשר עם דרום השרון ועל משלחות עבר לישראל, לחוות בעצמנו את החיים באמנדינגן ולהיחשף לטבע המדהים שמקיף את המחוז.
במהלך החודש הזה השתתפנו בקורס קיץ בגרמנית באוניברסיטת פרייבורג. רכשנו לעצמנו, במידת מה, יכולת לתקשר בשפה חדשה. אנחנו מקווים שנוכל להשתמש בה בעתיד למטרות ראויות. רקמנו חברויות חדשות עם סטודנטים מכל העולם: החל ממקסיקו, דרך בריטניה, עבור בספרד ועד יוון ותורכיה. טיילנו לא מעט, בילינו בכל יום במקום אחר, צחקנו המון ובעיקר יצרנו זיכרונות שלא נשכח עוד זמן רב.
נתקלנו בזמן הזה גם בלא מעט אתגרים, למשל במפגשים עם סטודנטים ממדינות ערב. בפרט, עם וויוויאן מבית הספר הגרמני בבית לחם, "טליטה קומי", שהתארחה כמונו באמנדינגן. בסבלנות רבה ובכבוד הדדי, הצלחנו ליצור עם כולם קשרים אמיצים ולסיים את החוויה בחיבוקים ובהזמנות לביקורים ביום שהמצב באזורנו יאפשר זאת. אחרי הכל, לפעמים ההבדלים בינינו, האנשים הפשוטים, קטנים מאשר נדמה.
רגעי השיא מבחינתנו ביטאו כולם את עובדת היותנו נציגי המועצה שהגיעו מישראל. בבאזל, לשם לקחו אותנו במיוחד לסיור בעיר, הצטלמנו במרפסת המפורסמת של הרצל. במוזיאון היהודי באמנדינגן פגשנו את קרולה, ראשת הארגון המקומי לשימור מורשת יהודי העיר, שהראתה לנו את המקווה העתיק ותצוגה מרשימה המתעדת את חיי הקהילה המקומית עד השואה.
המחויבות של ארגון המורשת הזה, המורכב ממתנדבים מקומיים שאינם יהודים, לזכר השואה וללקחיה וכן לקשר האמיץ עם ישראל בעשורים שאחריה, חיממו את ליבנו. בימינו האחרונים כאן נסענו לארוחת ערב גרמנית מסורתית בחווה עתיקה, אחריה הפתיעו אותנו בשירה בציבור - כולל שירים בעברית. לא דמיינו כשהגענו לגרמניה שנשמע שם את המארחת שלנו מנגנת בגיטרה ושרה "הבאנו שלום עליכם". אין יותר מרגש מזה.
ביומנו האחרון באמנדינגן נסענו באופניים לכנסיית טננבאך העתיקה שנמצאת לא רחוק מהעיר. שמענו שהמוטו של המקום לפני מאות שנים, בעת פעילותו כמנזר אזורי גדול, היה "הדלת פתוחה, והלב עוד יותר" (בלטינית: Porta patet, cor magis). זו הייתה עבורנו נקודה משמעותית לסיום המסע שעברנו, כי המשפט הזה מתאר בדיוק את התחושה שאיתה הסתובבנו בחודש שלנו באמנדינגן: הרגשנו רצויים, מחוברים ומוערכים.
אנחנו מקווים שהצלחנו להוסיף את חלקנו הצנוע בבניית היחסים הקושרים את דרום השרון ואמנדינגן. אנחנו מהווים בסך הכל שלב נוסף בקשר הזה, עוד גשר בין הקהילות והתושבים, ושמחים על החוויה שלנו שם. זה לא היה מתאפשר ללא המשפחות המארחות שלנו, ואנשי הקשר הלמוט וסילקה מאמנדינגן וכן רוני דוברת המועצה ומשה מכפר סירקין. להם, ולעוד רבים וטובים שעמלו לאורך השנים לטובת קשרי הידידות בין הקהילות, אנו שולחים הרבה תודה והערכה. עם אנשים כמוכם, אנחנו בטוחים שהשותפות הזו תמשיך לשגשג ולהותיר חותם אצל כל מי שלוקח בה חלק״.
