שלט חקלאות בגני עם

העיסוק בחקלאות בארץ ישראל של ראשית שנות ה – 30 של המאה ה – 20, לא היה רק פרנסה אלא גם סמל להתיישבות ולהגשמת חזון הציונות.

המייסדים של גני עם, ברובם אנשי העלייה הרביעית,  ביקשו גם הם לעסוק בחקלאות אלא שהמוסדות המיישבים לא עמדו בהבטחתם ולא העמידו לרשותם חלקות אדמה גדולות מספיק כדי שאפשר יהיה להתפרנס מהן. גם אספקת המים מבאר סמוכה שברמתיים, הייתה מצומצמת והתושבים נאלצו להסתפק בחקלאות "זעירה".

רוב המשקים תוכננו להיות "משקי עזר" ורק 5 משקים הצליחו לקבל חלקה נוספת ולהיות "נחלות". אותם אלה שהתעקשו להפוך את החקלאות לעיסוקם העיקרי, חכרו חלקות נוספות מחוץ לישוב, כמו "חלקת המאה דונם" ועוד והתפרנסו מהן. האחרים עבדו בפרדסים של המושבות הסמוכות מגדיאל ורמתיים או היו לבעלי מקצוע אחרים. במשקי העזר שלהם, הצמודים לבתים, גידלו להשלמת הכנסה ולתצרוכת עצמית עצי פרי, גני ירק ותרנגולות והיו גם כמה שגידלו אספרגוס ותות שדה.

במשך השנים הוקמו כמה לולים גדולים לביצים ובשר והוקם במשותף מחסן גדול, "היצרנייה", שריכז את קניית המזון לתרנגולות וחלוקתו למשקים. בנוסף הוקמו גם מדגרה לאפרוחים, משתלה לצמחי נוי וחממה לטיפוח זני גרברה. קבוצת חברים, "הגרעין החקלאי גני עם", קבלו שטח מעבר לנחל הדס ונטעו בו עצי פקן.

כך למרות המגבלות והקשים, נשמר הצביון הכפרי של הישוב.