שלט בעלי המלאכה

דור המייסדים של גני עם, חברי "ארגון מגדיאל", היו ברובם אנשי העלייה הרביעית. צעירים ציונים בעלי רקע סוציאליסטי ששאפו להגשים את רעיון "כיבוש העבודה".

מתיישבי "שכונת ביער" שהוקמה 6 שנים אחר כך, היו ברובם אנשי העלייה החמישית ממעמד הביניים, בעלי מקצוע ומלאכה שעברו הכשרה מקצועית לפני עלייתם כדי להיות "מועילים" למפעל ההתיישבות הציוני.

אלה וגם אלה, שלא יכלו או לא רצו לעסוק בחקלאות, היו בעלי מלאכה וסוחרים בעיקר בענפי הבניין והחקלאות. בנאים, טייחים, בוני גגות רעפים, נגרים ואפילו חופר בורות ספיגה ושני עגלונים.

סיפורם של הירש והירשברג הוא דוגמא אופיינית. האחד היה נגן בתזמורת והשני קצב בהתמחותו, דוברי השפה הגרמנית בלבד וחברים טובים. השניים זיהו את הצורך של התושבים בהובלות בתחומי המושב, אליו וממנו, שלא היו בו כבישים אלא דרכי עפר שלא אפשרו מעבר קל למכוניות. לכל אחד מהם הייתה פרדה ועגלה וכך חילקו ביניהם את העבודות לשביעות רצונם של כל התושבים.

עם הזמן הוקמו במושב גם כמה מפעלים זעירים כמו מטוויה, מפעל למילוי שמיכות בפוך ונגריה. היו גם בעלי מקצוע חופשיים כמו מהנדסים, מנהלי חשבונות, נהגים, פקידי מדינה ואפילו וטרינר רכוב על חמור.

גם מקומם של נשות המושב לא נפקד והן, בנוסף לגידול הילדים וניהול משק הבית, השתתפו גם בעבודות משקי העזר הצמודים לבית ובתי המלאכה ואף במלאכות נוספות כמו תפירה והוראה.

כך לקחו כולם חלק בבניין הארץ וגם התפרנסו בכבוד.