ספסל ותיקי

ותיקי גני עם נחלקו לשתי קבוצות עיקריות – ראשוני המתיישבים של "התיישבות האלף" שגרו בצדו הצפוני של המושב (רחוב הבנים כיום). 32 משפחות פועלים שהגיעו ממגדיאל הסמוכה. אלו נחשבו וותיקים בארץ וילדיהם היו ברובם צברים. הקבוצה השנייה כללה את תושבי "שכונת ביער" ששכנה בצדו הדרומי של המושב. תושבים "יקיים" שאך עלו מגרמניה. מנומסים, דוברי גרמנית שהתקשו בלימודי השפה העברית ושמרו על חיי קהילה מגובשת בינם לבין עצמם, ללא צורך "לשבור את השיניים" בעברית.

למרות ההבדלים בשפה ובתרבות, החיים במקום הביאו את תושבי שתי השכונות להכיר ולהתחבר. בין אם דרך הילדים בגנים ובבתי הספר, בין אם בעבודה בפרדסים ובשדות ובין אם בהרבה עזרה הדדית בשעת צרה וגם בשמחות.

שתי השכונות התאחדו  בשנת 1946 לישוב אחד שקיבל את שמו גני עם .

ילדים רבים של דור המייסדים בחרו להישאר במושב ולהקים בו את ביתם.  למסורת היא במושב שביום הולדת 80 של תושבי המקום הם מוזמנים לטעת עץ בבוסתן הזה. כול העצים שתראו כאן, ניטעו ע"י בני דור המייסדים של גני עם.

חורשת אלוני התבור שבסמוך ניטעה לזכר "יער השרון" – יער אלוני התבור, אשר השתרע מאזור הירקון ועד למרגלות הכרמל. האלונים נכרתו בזמן מלחמת העולם הראשונה ע"י הטורקים כדי להסיק את קטרי הרכבות.