רביעי, 31 אוגוסט 2016 11:15

כוונה והדדיות - הסתגלות למסגרת החינוכית

כוונה והדדיות - הסתגלות למסגרת החינוכית כוונה והדדיות - הסתגלות למסגרת החינוכית

הנושא השנתי שנבחר לשנת הלימודים תשע"ז הינו "תיווך" (פויירשטיין, ויגוצקי, קליין). פרופ' קליין ז"ל (2010) פיתחה מודל (MISC ) שמטרתו לעזור לדמויות המשמעותיות המטפלות בתינוקות ובפעוטות "לזהות ולהבין תהליכים חברתיים, רגשיים והוראתיים שבאמצעותם הם יכולים לתרום להתפתחות הילדים, להשפיע עליה ולשפר את איכות האינטראקציה בינם לבין הילדים". כשם שמקפידים על תפריט תזונתי לתינוקות הכולל ויטמינים, מינרלים ועוד על מנת שיתפתחו כראוי, יש להקפיד על תפריט מנטאלי שיכלול מרכיבים רגשיים, מרכיבי התנהגות הוראתית ומרכיבים של תיווך איכותי.

הקשר הראשוני בין התינוק לבין המבוגר המטפל בו חיוני ביותר להתפתחות הילד. הקשר הראשוני יתבצע באמצעות ביטויים שהוגדרו כ- א"ב של אהבה (פרופ' קליין ז"ל). ביטויים אלה כוללים התנהגויות של הבעת חום, אהבה, מגע, קשר עין, קרבה פיזית, חיוך, השמעת קולות המבטאים רוך, זיהוי יוזמה מצד הילד ותגובה מותאמת של המבוגר ועוד.
התנהגויות אלה מצד המטפלות-מחנכות בכיתות השונות מהוות את הבסיס הראשוני ליצירת קשר עם התינוקות והפעוטות בחודשיים הראשונים של שנת הלימודים. הן מגיבות לצרכי הילדים (פיזיים ורגשיים) בצורה רגישה ומותאמת ובכך בונות עמם קשר המבוסס על אמון ומבססות את תחושת השייכות.

בחודשיים הראשונים המטפלות-מחנכות לומדות להכיר את הילדים דרך פעילויות קצרות ואינטראקציות אישיות תכופות בינן לבין הילדים. כאשר נוצרת "כוונה והדדיות" ביניהם אזי הפעילות והאינטראקציה תהיה משמעותית. המטפלת צריכה להתכוון לפעילות עם הילד, הילד מצידו צריך להבין כוונה זו וכאשר הם יגיבו אחד לשנייה תתקיים ההדדיות. ניתן לעשות זאת ע"י מיקוד כאשר המטפלת-מחנכת תמקד את תשומת ליבו של הילד לגירוי ספציפי בסביבתו" (קליין, 2010). המטפלת-מחנכת מתחשבת בצרכי הילד, ברצונותיו, ברמת התפתחותו, מידת ערנותו ועוד והוא מצדו נענה בחיוב להצעותיה.

תקופת ההסתגלות הינה ריקוד בין שניים – "המבוגר מודע ו"קורא" את התנהגותו הילד, את הבעות פניו, את שפת גופו ומתאים את התנהגותו ואת תגובותיו לאלו של הילד" (קליין, 2010).

הסתגלות למסגרת החינוכיתהמבוגר הינו בראש ובראשונה הוריו של הילד ובמסגרת החינוכית המבוגר הינו הצוות המטפל.
שיתוף הפעולה בין ההורים לגן משמעותי ביותר להסתגלותם של הילדים למסגרת. הדבר מהווה בסיס לקליטתם של הילדים בצורה נעימה ובטוחה ותומך בהם כבר בצעדם הראשון בדרכם החדשה. ככל שאתם ההורים תשדרו לילד בטחון ואמונה ביכולותיו, מחד ובמסגרת מאידך, כך ירגיש בטוח יותר במסגרת החינוכית אליה נכנס.
הילדים מגיעים לאחר חופשת קיץ ממושכת בה שהו בסביבה בטוחה ומוכרת. כניסה למסגרת לא מוכרת הכוללת צוות חדש, ילדים, משחקים וצורך בהכרת הסביבה הפיזית, קשה עבור רובם. המעבר דורש מאמצים מרובים ולעתים קיימת רגר

בנוסף, יש לקחת בחשבון גם את חגי תשרי (הבאים במקביל לתקופת ההסתגלות למסגרת החינוכית). בתקופה זו, ישנם מעברים תכופים בין הבית למרכז החינוכי.

לאור כל הנאמר, צוות הכיתה יפעל ברגישות, בהכלה ובעקביות על מנת להוביל את הילדים, ההורים והצוות לשנה חווייתית ומהנה.

  • בפתיחת השנה- הצוות פנוי לתמיכה ולקליטה של הילדים. ימי ההסתגלות דורשים מנשות הצוות להיות פנויות להכיל את הקושי של הילדים ולעזור בהסתגלותם למסגרת. העבודה לאורך היום תתמקד בהיכרות של הצוות עם כל ילד וילדה, בעזרה במעברים בין הפעילויות, בהפנמה מדורגת של חוקי הגן ועוד.
  • שלושת הימים הראשונים-  יהיו מדורגים מבחינת נוכחות הילדים במרכז החינוכי. זמן זה יצריך מהצוות להיות ערני וקשוב לצרכי הילדים, כמו גם לצרכי ההורים. הדבר יתמקד בתהליכי הפרידה בבוקר. מובילות הכיתה יתכננו סדר יום בו הילדים פנויים לעסוק בפינות השונות בגן, בהיכרות עם המשחקים, הילדים והצוות ובהמשך החודש עם חוקי הגן.

חשוב לזכור שישנם ילדים שיראו הסתגלות מהירה, אך הנסיגה עשויה להגיע בשלב מאוחר יותר. מובילת הכיתה תקפיד לשתף את ההורים בזיהוי צרכי ילדם ובחשיבות זמינות ההורים לצרכיהם.
בחודש זה סדר היום ינוע בין פעילויות מובנות לפעילויות חופשיות. הצוות יקפיד על כך שהזמנים החופשיים לא יהיו ארוכים מדי וכי הפעילויות השונות תתקיימנה בקבוצות קטנות.

מספר דגשים והצעות להורים לדרכי התייחסות לתינוקות ולפעוטות בתקופת ההסתגלות:

  • פנו זמן לתהליך הסתגלות הדרגתי, בהתאם ליכולות הילד ויכולותיכם. היו זמינים לבוא לקחת את ילדכם בעת הצורך.
  • תנו לתינוקות אפשרות לבטא את ההתרגשות לצד החששות בדרכים שונות (בכי, החזקה על הידיים, דרישה למוצץ, שינה מוגברת).
  • לקצר את תהליך הפרידה בבוקר (הדבר יקל על הילדים כמו גם על צוות הגן שיכול לסייע בצורה יעילה יותר).

 הסתגלות למסגרת החינוכית"...כאשר הוא [הילד] מתחיל לבכות, בבכי קשה וקורע לב ככל שיהיה, יש לומר לו בשקט שהגיע הזמן להיפרד ולומר "שלום" ופשוט ללכת. זוהי תגובה הורית נכונה, מבוססת על ידע, מנוגדת אולי לאינסטינקטים ולרגשי החמלה ההוריים הטבעיים, אך הכרחית לשם הקניית ערכי התנהגות ראויים לילדנו, ובמקרה זה- עצמאות ויכולת פרידה רגועה מן ההורה" (פרופ' עמוס רולידר). יש להבין שהקושי בפרידה הינו סימן להבשלה רגשית, שכלית ובין אישית של הפעוט. יש להעביר לו את המסר (והוא קולט את טון הדיבור) בצורה של "להאמין ולשדר אמונה ביכולתו להתגבר, לקבל את הבכי והצער כדבר טבעי ומובן, ולא לשדר לחץ, אשמה או כניעה לפעוט" (רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית בכירה).

  • קבלו את ילדכם אחר הצהריים בשמחה ושדרו לו שהוא היה במקום הכי טוב עבורו (ולא ממקום של "באתי להציל אותך").
  • היו קשובים לצרכים ולבקשות שלהם והקלו עליהם בתקופה הראשונה.
  • שמרו על סדר יום קבוע בשעות אחה"צ ועל שעת השינה הקבועה (גם בחגים).
  • התייעצו והקשיבו להנחיות צוות הכיתה באשר לעזרה ותמיכה אישית לכל ילד.

מאחלות שנה טובה המלווה בעשייה וחוויה לכולם – גיתית ומאיה